אלון בלוך ‘רוצה לרצות’

אלון בלוך:

“חיכיתי הרבה כדי להזמין אתכם לצפות בסינגל הראשון שלי באורך מלא, אני שמח שלאחר תקופה ארוכה של כתיבה זה קורה”

היוצר אלון בלוך, תושב בית שמש, הוציא סינגל ספוקן וורד ראשון, בשם ‘רוצה לרצות’.

הספוקן – וורד היא אמנות השירה המדוברת, המבוססת על קטעים שנכתבים למען דקלום, שהתחילה לפני אלפי שנים והתחזקה מאוד עם המוזיקה השחורה בארצות הברית. הגעתה של אמנות זו לארץ, היא בשורה של ממש כשהיא מייצגת לידה מחדש של השירה העברית.

אלון בלוך, אמן צעיר מהעיר בית שמש, כותב ומבצע קטעים פרי עטו מעל במות לאירועים כבר כמה שנים. בנוסף, בלוך מחזיק בחשבונות פעילים ברשתות החברתיות ופרסם בעבר בערוץ הYoutube שלו מספר סרטוני ספוקן – וורד בנושאים שונים, חלקם הגדול בהתכתבות עם טקסטים וקטעים תנכיים.

הפעם בשיר חושפני מעט, אלון משתף בתחושות ורגשות שמלוות אותו במקום שבו תקווה ואכזבה רוקדות זו לצד זו.

אלון בלוך: “חיכיתי הרבה כדי להזמין אתכם לצפות בסינגל הראשון שלי באורך מלא, אני שמח שלאחר תקופה ארוכה של כתיבה זה קורה. אני מתרגש מאוד ומקווה שגם אתם. האמנות, היא כלי נהדר שיכול להביא אל סדר היום שיח אחר. כדאי לשים את הוויכוחים המיותרים בצד ופשוט ליצור ולשתף.”

מילים וביצוע – אלון בלוך

“אני רואה אותך בישיבה ושוב עולה בי המחשבה

האם הפעם אזכה לראות ממך מעט אהבה

לרגע קצר כולי נמלא תקווה

אך היא מתחלפת במהירות באכזבה

מה עוד אני צריך לעשות בשביל לרצות אותך?

מה עוד אפשר לנסות שלא ניסיתי,

המילים שלי נשמעות כועסות וזה לא בטעות,

מאז שהכרנו אתה במין רשעות

מסרב לאהוב אותי ואת מה שאני יוצר

אתה נוטע בי ייאוש שכמעט ועוצר אותי מלהמשיך

יש בך כישרון אדיר, למצוא את הרגע שבו אני הכי מתרגש ולזרוק:

“עוד אחד מהשיגעונות המפגרים שלך”, “אני לא חבר שלך” או סתם הערה מקטינה ומזלזלת.

גם כשהחלטתי שאני לא חדיר כלפיך, בסוף אתה תמיד מוצא דלת עמוק ללב,

ועם כמה שזה כואב,

אני תמיד אנסה שוב.

אתה באמת חשוב לי,

ולא כי אני מפחד ממך,

אתה הרי לא מאיים עליי,

פשוט אני לא רוצה להיות זה שיסיים את הקשר בינינו

פעם אחת הרגשתי שאולי במערכת היחסים הזאת אנחנו בורחים לשיח וקיצוני,

אז שאלתי אותך בשקט, כשהיינו רק אתה ואני

עד מתי? כמה עוד אפשר?

ואתה, אתה נראית מאושר ממילותיי- הצלחת מעל המצופה!

ואני שוב חוזר על הטעות ומייפה את היחסים בינינו

הבעיה אתך, הדבר שהכי קשה וכואב לי

זה שבאופן תמידי אתה עומד לצדי, מוכן להציע עזרה

אתה אף פעם לא עושה לי משהו רע

זו לא גזירה, הטינה הזאת בינינו. אני באמת מרגיש כאן הזדמנות, לשנינו.

תבין, אני אדם דוגמטי, אפשר לומר פשטני,

אפשר לומר שאני מחלק את העולם לשחור וללבן,

ואתה צריך לבחור, אתה צריך להיות מובן.

כלומר-

הלוואי והיית אדם רע או אכזרי, מישהו שאפשר לתעב,

אבל אתה לא, ואני די אוהב אותך,

אני אוהב את הנכונות להציע עזרה כשצריך,

ואני יותר ממעריך, את היכולת שיש לך לעזור כשמבקשים.

את היכולת הבאמת מופלאה לשים לב לכל פרט ודקות,

את ההתחזקות שאתה חווה כשפוגעים בך.

אבל אתה, איכשהו תמיד גורר את השיח למריבה

ונראה שאתה דווקא כן יכול להכיל אהבה.

בכל זאת, חלק גדול מהחברים שלי, מצאו את הדרך והם מסתדרים איתך

אז למה אני לא? נמאס לי כבר לנסות ולהיכשל,

אני מוכן לכתוב את התשובה בדף חדש,

שנתחיל מהתחלה-

ואני רואה אותך בבית הספר ושוב עולה בי השאלה

מה עוד אני צריך לעשות בשביל לרצות אותך?

בהצלחה לאלון בלוך ומצפים להמשך!