אירוויזיון, נטע ברזילי, יום הנַכְּבָּה וימֵי בֵּין הַמְּצָרִים

מאת: אתי שירה בן עמי

החגיגות והאירועים סביב האירוויזיון לצד ציון יום הנַכְּבָּה ממחישים את דואליות החיים במדינת ישראל. 

יום הנַכְּבָּה שחל השבוע לצד היערכות כוחות הביטחון בגבול עזה ושאר גבולות הארץ ממחישות יותר מתמיד את הקצוות במדינה בה אנו חיים. ואם לא דיי בכך, טרם הורכבה ממשלה..

בשבועיים האחרונים האירועים סביב האירוויזיון פותחים וסוגרים את מהדורות החדשות, מה שמבדיל את מדינת ‘תל אביב’ מול שאר הערים וודאי בפריפריה.

היום יחולו אירועי ‘לילה לבן’ בתל אביב, פסטיבלי האוכל והקולינריה, מופעי תרבות ואמנות על גווניהם מספקים עבודה, היערכות וסידורי אבטחה מתוגברים ל- 25 אלף אנשי כוחות הביטחון עניין שמקצין או מקטין את תחושת הביטחון במדינת תל אביב.

בהקשר זה, קשה שלא לחשוב על תחושות האיום הממשיות והקיומיות לאורך השנים שחווים 24/7 תושבי עוטף עזה! בעיקר ביום הנכבה שחל אתמול וסוקר במהדורות החדשות לא בשיא הדגש (יש מצב שעורכי החדשות הנמיכו את העוצמות בכדי לא ליצור אווירה?).

כמי שחיה בפריפריה ועדיין לא לקחה חלק באחד מהפסטיבלים הנלווים של מדינת תל אביב, ניזונה מכלי התקשורת לסוגיהם, אני חשה הזדהות והתרגשות (פרופורציונאלית). לאחר 21 שנים מדינת ישראל מארחת את  האירוויזיון בארץ. בעיקר לאור העובדה שלפני שנה גדולי הפרשנים והמומחים לא שיערו בנפשם שנטע ברזילי תביא את הבכורה עם השיר TOY.

נטע ברזילי, אישה צעירה מעוררת השראה והשתאות בכל הופעה שלה בתקשורת. חדה, רהוטה, עמוקה ובעיקר בעיקר הכי קרובה לעצמה ולאמת שלה!

שאפו גדול על הופעתה בקדם על כל המכלול. התעוזה ואומץ ליבה גורמים לפחות אמיצים שבינינו להבין שהכל עניין של גישה as is

בני בן ה- 7 שאל אותי השבוע באחד מהראיונות בטלוויזיה בהם השתתפה ברזילי “אימא מה את חושבת עליה?” נעתקה נשימתי לרגע.. שהרי התחייבתי (לעצמי) לענות על כל שאלה שלו. התחכמתי ושאלתי “מעניין אותי מה אתה חושב עליה?” והוא בעיקשות “קודם את..”

ובכן,

נטע ניצחה את הסטטיסטיקה!

היא הוכיחה למדינה שלמה ולעולם כולו שהאמת מנצחת!

כמו מדינת ישראל. שיכולה לנהל את חגיגות האירוויזיון ברמה גבוהה ובאותה נשימה, מנהלת מלחמה עם כל המשתמע ביום הנכבה בעוטף עזה ובשוטף.

יש שיאהבו את נטע ויש את אלו שלא. יש מי שיחלוק על המראה שלה שמודגש “בהקצנה” (וביחס לממדים שלה) ויש שצמודים לסטנדרטים אליהם הורגלנו.

יש את אלו שאוהבים את חגיגות האירוויזיון וחווים אותם בשיא ווליום, ויש שלא מבינים על מה החגיגות, יש מי שחושב שזו גאווה לאומית, ויש את אלו שלא מבינים את הקשר לסולידריות לאומית?

ובתווך, יש את ימֵי בֵּין הַמְּצָרִים (ימים שמציינים את חורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות וצנע). אשר רחוקים שנות אור מפומפוזיות וחגיגות מפוארות, בדיוק ההפך.

שאלתי את אחת מחברותיי החרדיות על קדושת – ‘ימי האירוויזיון’ מול ימֵי בֵּין הַמְּצָרִים היא לא הבינה מהיכן נפלתי עליה..

אם תהיתם על הקשר בין מדינת ישראל, יום הנכבה, אירוויזיון, בין המצרים ונטע ברזילי? כולם יחד וכל אחד בנפרד מבהירים את האמביוולנטיות והדואליות אותה אנו חווים, תלוי את מי שואלים? 

תחיי מדינת תל אביב / ישראל.

שבת שלום ומבורך!