אהבת חינם – למה בעצם?

מאת: דנית אשרף-דורון

מסורות רוחניות עתיקות וראויות מטיפות לאהבת חינם – היכולת הזו לתת אהבה לזולת, מבלי לצפות לתמורה. זו לעיתים עשויה להישמע כמעין יכולת-על כזו, המיועדת ליחידי סגולה המסוגלים באמת להביא את תודעתם אל מעבר לגחמות האגו; כאלה שאינם נעלבים, אינם נוטרים טינה על פגיעה, אינם מבקשים או מצפים לדבר מאיש.  אז נכון שלרובנו יכולת זו אינה טריוויאלית, אלא שכולנו יכולים להיות כאותם בעלי סגולה. ומדוע שנשקיע מאמץ בלהפוך לשכאלה? כי זה ממש ממש כדאי. למעשה, הדבר המשמעותי ביותר שנוכל לעשות עם חיינו. במאמר זה אציג מספר טיעונים התומכים בטענה אחרונה זו שלי, על מנת לעורר בנו את המוטיבציה לטפח בנו את האהבה הנשגבה מכולן – זו שאינה תלויה בדבר.

מאסטר שאנטידווה, חכם הודי בן המאה השמינית, היטיב לתאר:

“כל אושר שיש, בכל התבל, בא מלרצות באושרו של אחר.

  כל סבל שיש בתבל רבתי, בא מלרצות רק באושרי שלי.”

כלומר, אם אני מחפשת להיות מאושרת – ואין כאן הכוונה לעונג או הנאה ברי חלוף, אלא למצב התודעתי העמוק של אושר – אני צריכה לדאוג לאושרם של האחרים בעולמי. ביהדות מספרים על אותו אדם שביקש מהלל הזקן את התורה כולה על רגל אחת, והאחרון הסביר רעיון דומה במהותו – “ואהבת לרעך , כמוך”. סוד האושר טמון ביכולת שלי לרצות עבור האחר את אותו הדבר אותו אני רוצה עבור עצמי, ואף לעבוד לשם כך. ולהיפך, במידה בה אני דואגת רק לעצמי, אני מבטיחה לעצמי רק סבל.

מדוע אוכל להיות מאושרת רק אם אני דואגת גם לאושרם של אחרים?

שחרור האחיזה באגו.

החכמה הבודהיסטית מייחסת את סבלנו לאחיזה ולדאגה לאותו אגו פגיע ורגיש שלנו. מאסטר שאנטידווה מדמה את האגו לגחל בוער אותו אנו מחזיקים בידנו וזועקים “שורף!, שורף!” אך מסרבים לשחררו.

אנו מורגלים, מקדמת דנא, לדאוג לעצמנו – לגופנו, לתודעתנו; אנו מבלים את חיינו בחיפוש אחר אושר ובהימנעות מהסבל. אפילו אנשים הפוגעים בעצמם חושבים שפגיעה זו תביא לשחרור מכאב ולהקלה. אלא שאנו עושים זאת כבר עידני עידנים, ולא נראה שרמת האושר בעולם עולה. זאת מכיוון שאנו מחפשים במקום הלא נכון.

הפסיכולוג אלפרד אדלר טען כי כדי שאדם יחלים מדיכאון, כל שעליו לעשות הוא לתת מעצמו לזולת, לעזור. אם יעשה זאת במשך שבועיים – יתרפא. באחת ההרצאות שלו קפץ בכעס גבר בקהל ואמר: “איך אני יכול לתת משהו כשכל כך רע לי?” חשב אדלר כמה דקות וענה: “אז לך זה ייקח חודש”. 

ואפשר לבדוק זאת די בקלות על ידי היזכרות בתקופות יותר כואבות בחיינו; האם היינו עסוקים בתקופות אלה יותר בעצמנו או יותר בנתינה לאחרים סביבנו? ולהיפך, מה עזר לנו להתגבר על קשיים בחיינו? מתי אנו מרגישים רמה גבוהה יותר של אושר, כאשר אנו פועלים עבור עצמנו בלבד, או כאשר אנו פועלים גם למען אחרים? אמהות (וכן, גם אבות..) יכולות לתאר בקלות רגעי אושר עמוקים גם כאשר לכאורה הקשיים עמם הן מתמודדות יכולים בהחלט להעכיר מצב רוחו של אדם – וזאת מאחר ותודעתן היתה עסוקה בדאגה לאחר, במקרה זה, ילדן.

כאשר אני אוהבת את האחר, ופועלת למען אושרו, אני למעשה משחררת מעט מאותו אגו הכובל אותי, מרחיבה את ה”אני” שלי לו אני דואגת ומכלילה בו אחרים, ומעלה במידה משמעותית את רמת אושרי.

 ולמה אהבת חינם? מאחר ואם יש לי אינטרס באהבה זו, אם אני מתנה את הנתינה שלי במשהו שאקבל מהצד השני – הכרת תודה, מחמאה, אולי אפילו גמול הולם – הרי שאני שוב עובדת בשירותו של האגו – ואז, לא באמת עשיתי הרבה.

“חוק הזהב” – את אשר זרעת, תקצור.

כלל זה הוא כלל יסוד בתפיסת העולם של פילוסופיות ומסורות רבות וראויות ברחבי העולם, ולכן הוא מכונה “כלל הזהב” – The Golden Rule.

איכשהו, (באופן בו נדון אולי במאמרים הבאים) את אשר אני זורעת בתודעתי בהווה – באמצעות מחשבותיי, מילותיי ומעשי – אני קוצרת בעתיד. באופן טבעי, ככל שאני נוטה לפעול, לדבר ולחשוב באופן מסוים, נטייה זו גדלה, ומכך גם חיי נצבעים בגוון הדומה לנטייה זו שלי. מכאן שלאהבת חינם יש תפקיד מרכזי ביצירת חיים מאושרים שאני רוצה ליצור עצמי – אם אני אתן אושר, והרבה ממנו, הרי שאקבל חזרה. נשמע צליל של אינטרס אנוכי באהבה מסוג זה. הדלאי לאמה קורא לזה “אנוכיות מוארת”, מאחר ואם אני מבינה את האופן בו העולם עובד, את העיקרון של “שלח לחמך על פני המים וברבות הימים תמצאנו”, הרי שאני פועלת בסנכרון עם החכמה האולטימטיבית המניעה את העולם. כשאני נותנת אהבה ומעניקה בשפע מתוך ההבנה שכך אני יוצרת אהבה ושפע בעולמי, אני פועלת באופן בו אמנם גם אני אהנה מתוצאות עשייתי זו, אך התוצאה עצומה עשרות מונים יותר ממה שנתתי מלכתחילה – ואז כולם נהנים.

תיקון נפש לתיקון עולם

לרעיון נפלא זה משמעות עמוקה ביותר שלא נדון בה במאמר זה, אך אפילו ברמה הברורה והמידית אנו מבינים כי אנו יכולים לתקן את העולם רק כאשר אנו תחילה מתקנים את עצמנו. אנו יכולים להטיף לילדינו ערכים נעלים עוד מקטנות, ובסופו של דבר הם יעשו את מה שהם ראו אותנו עושים. כך בסביבתנו המידית וכך גם בסביבה הרחבה יותר. אנו יכולים לשנות את העולם רק על ידי כך שנהיה דוגמא ומופת למה שאנו רוצים לראות בעולמנו. המהטמה גנדי טבע את הרעיון שהופיע אלפי שנים לפניו – “היה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמך”. אם אנו רוצים לחיות בעולם בו אנשים מרבים אהבה ונתינה, הרי שעלינו ראשית להיות כאלה בעצמנו.

לסיכום, תודעתנו היא המשאב החשוב ביותר שיש לנו; באמצעותה אנו חווים את עולמנו, באמצעותה אנו למעשה יוצרים אותו. תפיסת העולם הבודהיסטית מציגה רעיון המופיע בשמות אחרים גם בפילוסופיות אחרות – רעיון הריקות, שגם בו נדון במאמרים הבאים. בקצרה, משמעותו היא שחיינו הם כמסך ריק עליו אנו משליכים תמונות מתודעתנו. אמרו חז”ל – “איננו רואים את העולם כפי שהוא, אלא כפי שהננו”. מכך שיש לנו אחריות גדולה לגנן את גינת התודעה שלנו כך שנזרע בה זרעים של אהבה ונתינה שאינם תלויים בדבר – מאחר ובזה תלוי אושרנו ואושרם של האחרים בעולמנו.

ואסיים במילות חכמה נוספות משאנטידווה – “אין דבר שלא גדל מכוחו של הרגל”.

בכל פעם בו אני נוקטת באקט של אהבת חינם, אני מגדילה את נטייתי לעשות זאת; וכך, מטיפה לטיפה, הדלי מתמלא, וגם לי פתאום יש את אותה יכולת-על נשגבה, גם אני הופכת לאחת מיחידי הסגולה.

באהבה, חינם!

דנית

על עצמי:

שמי דנית (אשרף) דורון, מורה, מחנכת ויועצת חינוכית. גדלתי בבית שמש, וגרתי בה גם בבגרותי. לימדתי אנגלית וחינכתי כיתות בביה”ס שייבר בעיר. מזה 9 שנים אני לומדת, מתרגלת ומלמדת בודהיזם במסורת הבודהיזם הטיבטי. אני נשואה לגיורא ואמא להילה ורועי.

מטרת חיי היא להרבות חכמה וטוב בעולם.